לכל מוצר מזון שנמכר בארץ צריכה להיות מעין "תעודת זהות" שמאפשרת לנו, הצרכנים, לדעת פרטים שונים לגבי המוצר והיצרן, ולהחליט לפיהם האם אנחנו מעוניינים או בכלל יכולים לצרוך אותו. לתעודת הזהות הזו מספר מרכיבים, שכולם מחויבים על פי חוק ותקנות המתעדכנות מדי כמה שנים כאשר הגרסה האחרונה והעדכנית אושרה בדצמבר 2017.

 תקנות הגנה על בריאות הציבור, סימון תזונתי, התשע"ח-2017

בנוסף למידע על שם ותכולת המוצר, תאריכי ייצור ותפוגה, ארץ הייצור ועוד, יש שני חלקים משמעותיים שיכולים לסייע לנו להשוות בין מוצרים דומים בקטגוריה ולבחור באפשרות הבריאה יותר: רשימת הרכיבים והסימון התזונתי.

מה מכיל המוצר? רשימת רכיבי המזון

כמובן שהיצרנים או היבואנים מחויבים לכתוב את כל הרכיבים והחומרים הקיימים במוצר. אבל חשוב לדעת שהרכיבים גם חייבם להיות כתובים בסדר יורד, לפי תכולתם היחסית במשקל המוצר. כלומר, הרכיב שכמותו במוצר היא הגדולה ביותר יופיע ראשון ברשימת הרכיבים, והמרכיב שכמותו היא הקטנה ביותר, יופיע בה אחרון.

כך למשל, ממרח בטעם שוקולד או ממרח בטעם אגוזים שבהם הרכיב הראשון ברשימה הוא סוכר – יש במוצר יותר סוכר מאשר כל רכיב אחר. מוצר "עם דגנים מלאים" – חשוב לבדוק האם הרכיב הראשון ברשימה הוא קמח רגיל או מלא, וכך לדעת מהו הקמח העיקרי במוצר. באופן דומה נבדוק סלטים מוכנים וממרחים שבהם הרכיב הראשון ברשימה הוא שמן, ולא ירקות או עשבי תיבול. עיון ברשימת הרכיבים יסייע להשוות בין אפשרויות באותה הקטגוריה -ולבחור בריא יותר.

רשימת הרכיבים: קוראים, משווים, ובוחרים בריא יותר

את מידת העיבוד של המזון (עד כמה הוספו למזון חומרים שלא ניתן למצוא במרכול השכונתי או במטבח ביתי רגיל) נוכל להסיק מרשימת הרכיבים גם כן: כמו חומרי טעם ותוספי מזון כגון צבעי מאכל, חומרים משמרים, מייצבים וכדומה יפורטו ברשימת הרכיבים. יש תוספי מזון (כגון טרטרזין, סולפיטים) שיסומנו בשמם המפורש וכן בשם הקבוצה שאליה הם משתייכים, בהתאם למטרתם העיקרית.

הסימון התזונתי

כאן מדובר בטבלה המוכרת המפרטת את הערך הקלורי, את תכולת החלבונים, הפחמימות, השומנים והנתרן. היצרנים מחויבים לפרט גם את שיעור הכולסטרול, השומן הרווי וחומצות שומן טראנס.

טבלת הסימון התזונתי צריכה להופיע על אריזת המזון במקום בולט לעין, בצורת טבלה ובסדר המופיע בתקנות שירות המזון, או - באריזות קטנות, ברשימה. כדי לאפשר השוואה בין מוצרים נקבע כי הערכים שבסימון חייבים להיות על בסיס שווה: במזון מוצק תכולת רכיבי התזונה תתייחס ל-100 גרם מזון ואילו במזון נוזלי ל-100 מיליליטר. ניתן להוסיף לסימון חובה זה סימונים נוספים, כגון: תכולת הרכיבים התזונתיים באריזה שלמה (למשל: בשקית או גביע) במנה (בפרוסה אחת של לחם), ועוד.

גם כאן השוואה בין מוצרים דומים בקטגוריה מאפשרת בחירה בריאה יותר. כך לדוגמה תוכלו לגלות כי בחלק מהיוגורטים יש פערים גדולים בקלוריות ובפחמימות – כלומר יש בהם סוכר מוסף בכמות משמעותית. בין דגני בוקר שונים קיימים פערים משמעותיים בקלוריות לאותו גודל של מנה. לעיתים ההבדלים דווקא פחותים ממה שהיינו מצפים – כמו גרסאות "ללא תוספת סוכר" של אותם מותגים. במקרים לא מעטים מתברר שהפערים בערך הקלורי זניחים.

סימוני אזהרה אדומים למוצרי מזון מזיק

בינואר 2020 על אריזות כל מוצרי המזון המכילים כמויות גבוהות מהרף שנקבע, של סוכרים, שומן רווי, ונתרן (מלח) יופיעו סימונים אדומים ברורים שמגדירים אותם באופן מפורט ובולט כמוצרי מזון מזיק. מדובר במהלך פורץ דרך של משרד הבריאות כחלק מפעילותו בתכנית הלאומית אפשריבריא, שהתקבל במסגרת המלצות ועדת האסדרה שהוביל המשרד, וקבלת אישור הכנסת בדצמבר 2017 לאחר דיונים ארוכים ולא פשוטים.

לקריאה נוספת:

תקנות הגנה על בריאות הציבור, סימון תזונתי, התשע"ח-2017"החוק הצ'יליאני לסימון ופרסום מזון: האם מדובר במודל לחיקוי לאמריקה הלטינית"?
מדריך לקניית מזון באתר משרד הבריאות